שֶׁבַע בַּבֹּקֶר \ מילים: שלומי ערה
כָּל שַׁבָּת, שֶׁבַע בַּבֹּקֶר,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָעִיר מִתְעוֹרֶרֶת.
אֲנִי… פּוֹרֵשׂ אֶת הַדֶּגֶל.
אֵינִי צָרִיךְ לוֹמַר שׁוּם דָּבָר.
כֻּלָּם כְּבָר יוֹדְעִים. מַתְחִילִים לִדְווֹשׁ.
הַגַּלְגַּלִּים מִסְתּוֹבְבִים, וְאִתָּם גַּם הַזִּכְרוֹנוֹת.
יֵשׁ עֲלִיּוֹת, יֵשׁ יְרִידוֹת,
יֵשׁ רוּחַ מוּל הַפָּנִים, וְלִפְעָמִים קְצָת קָשֶׁה.
אֲבָל הַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ,
וּכְאִלּוּ לוֹחֵשׁ לִי בָּאֹזֶן.
וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר,
וּלְרֶגַע רוֹאֶה אֶת הַחִיּוּךְ, אֶת הַמַּבָּט,
וְהַכֹּל נִהְיֶה קַל.
כְּשֶׁעוֹצְרִים לַתְּמוּנָה, אֲנַחְנוּ מְחַיְּכִים.
לֹא כִּי שָׁכַחְנוּ.
אֶלָּא כִּי לָמַדְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִזְכֹּר,
וְגַם לְהַמְשִׁיךְ לִרְכֹּב.
“וְלִחְיוֹת כְּאִלּוּ אֵין מָחָר.”
כִּי כָּכָה עִידָן אָמַר.
