את רומצ’י קיבלתי אליי בגיל 16. דוד צעיר לילד מתוק.
שנינו גרים בגבעתיים ודאגתי כל הזמן להיות קרוב
כי הייתה סיבה, הוא באמת היה מאוד מאוד מיוחד.
כבר בתור ילד.
כזה שמסתכל על האחרים ומסתכל על הסביבה
ודואג לאחרים.
תמיד בצורה נעימה, תמיד בצורה שקטה,
מאוד מכילה ומכבדת את כולם.
וכמובן, כמשפחה אוהדת כדורגל,
הוא נולד למשפחה שאוהדת מכבי תל אביב.
החיבור בינינו, החיבור לכדורגל היה מיידי,
וזה היה הפאן שלנו.
הולכים ביחד למשחקים, וזה המשיך ממש עד הצבא.
שעוד הלכנו ביחד למשחקים עם החבר'ה שלו
מהיחידה, מהמסלול.
החיבור היה מהמם וכיפי.
אוהב אותך רומצ’י. מתגעגע.
