"הנסיך הקטן מפלוגה ב׳ לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח…"
הנסיך הקטן שלנו,
סהר שלנו,
זכינו ליהנות ממך במשך 20 שנה,
שבהן היית ילד קסם, צנוע, מכבד, מצחיק ועם לב ענק.
ילד שאי אפשר היה שלא לאהוב,
כזה שהחיוך והצחוק שלו נכנסו ישר ללב ונשארו שם.
החברות הייתה ערך עליון עבורך.
החברים היו חשובים לך באמת, ותמיד היית שם בשבילם.
בשבעה באוקטובר, כשחברך נפצע, לא עזבת אותו לרגע.
נשארת לצידו, דאגת לו ונלחמת עד הסוף,
באומץ, בנחישות ובגבורה, כמו אריה.
נפלת כגיבור ישראל,
והיום, הגעגוע אליך עדיין חי ובועט.
יש ימים שבהם הוא שקט יותר
ויש רגעים שבהם הוא מציף מחדש,
אבל אתה תמיד איתנו בזיכרונות, בתמונות,
בסיפורים ובעיקר בלב.
אנחנו אוהבות אותך, מתגעגעות אליך בכל יום,
ומבטיחות להמשיך לזכור, לספר ולאהוב אותך תמיד.
הדודות שלך,
רוני, איריס ומירב.
