אלקנה, הגעגוע לא פוסק,
החיים של כולם ימשיכו ורק אתה נשארת בן 20.
אני זוכרת איך היית נכנס אליי הביתה
עם חיוך תמידי, שלום מה נשמע אפרת?
היית אומר, מה אפשר לעזור היום?
ככה תמיד בפשטות הכי בגובה העיניים
הכי חבר הכי אחיין.
בימי שישי כשהיית בבית היית קופץ אלינו
ויושב עם הבנים במטבח וכולכם נהנים מהשניצלים שהכנתי
אמרת שהשניצלים שלי זה הדבר היחיד שיוצא לי טעים…
בחרתי לשבת לצד התמונה שלך
עם צלחת של שניצלים חמים כמו שרק אתה אוהב.
מי היה מאמין שדווקא צלחת של שניצלים
תהפוך להיות זיכרון כל כך יקר!
אלה הרגעים הפשוטים שהיום אני הכי מתגעגעת אליהם.
הלוואי והיית נכנס שוב בדלת ואומר בחיוך:
אפרת, יש שניצלים?
אוהבת אותך אלקנה יקר שלי,
מתגעגעת.
