למרות פער של 14 שנה ביננו,
איתן ואני חלקנו קשר עמוק וייחודי בגלל
שהוא היה כ"כ בוגר וסקרן.
חלקנו אהבה לספרים, לאמנות, להיסטוריה ולשפות זרות.
אהבנו להתפלסף ביחד ולצחוק מאותם הדברים.
הוא היה האחיין הראשון שהיה הולך איתי לקונצרטים,
וזה היה זמן האיכות הפרטי שלנו.
אני זוכרת שבימי חמישי הוא היה מתגלגל
מהישיבה בירוחם עד להיכל התרבות בת"א.
ואז היינו הולכים לאכול בסודוך כי זה היה המקום היחיד
הכשר ליד ההיכל, ואז הולכים לשמוע קונצרט ביחד.
אין יום שאני לא מתגעגעת לאיתן,
אני כואבת את הציורים והשירים שלא נזכה לראות ממנו,
ואת המוסיקה שאני והוא לא נשמע ביחד.
אבל הוא איתי בכל דבר שאני עושה.
האהבה ללימוד, היצירה הוירטואוזית שלו, העולם הפנימי
העשיר. החיוך הנצחי והחיוביות שתמיד היתה לו.
כל זה מהווה לי השראה בכל יום.
אני אוהבת אותך כ”כ, אחיין שלי.
