ורד – דּוֹדָה של עמית צדיקוב הי"ד

עמית, בתמונה הזו,
מסיום מסע הכומתה שלך
שנערך בפברואר 23 אני מחבקת אותך,
ככה בשתי ידיים מקיפה אותך,
וגאה בך כל כך על הדרך שעשית.
מאז שנכנסת לעזה הארורה, הייתי כותבת לך,
שולחת לך ברכות ותפילות,
מקיפה אותך בטבעת של אור והגנה,
מבקשת שתצא משם בשלום.
הייתי שולחת הודעות ויודעת שאתה בלי טלפון,
רק מחכה לאיזה וי כחול שמסמן שיצאת משם
ואתה במקום מוגן.
כשיכולת, היית עונה לי "תודה, אוהב המון דודה".
לאחר שנפלת, רציתי משהו ממך שאשא כל יום.
חרטתי על טבעת שאני לא מורידה מהיד
את המילים שלך: "אוהב המון, דודה".
כך אתה איתי,
מלווה אותי במסע של החיים בלעדיך בעולם.